<h1>ראבי"ה סימן תתקצ"ח</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
נשאלתי. ראובן תקף את שמעון לדין וטענו פקדון היה לי ביד לוי בגרמיישא והלכת לשם ולקחת הפיקדון בשמי באות שאינו אמת ובכתב מזוייף ועתה השיבהו לי. השיב שמעון אילו היה בידי משלך, בדין הייתי תופס כי אתה חייב לי כפלים מן הפיקדון אשר אתה טוען עלי. ומכל מקום א[י]ני נזקק להשיבך על זה, כי אם יש לך אצל לוי תתבעהו למה פשע בפקדונך ולאו בעל דברים דידי את. וכשיתבעני לדין הנפקד לוי, אקום עמו למשפט. וראובן עומד וצווח אתה מחזיק בשלי ואתה בעל דברים דידי ואם לא אוכל לך אדעה מה אעשה עם לוי. ועתה יורינו אדוננו על הדין והאמת והשלום. תשובתי. דעתי נוטה שהדין עם ראובן ויש לשמעון לטעון למה לקח ותופס את פקדונו. דקיימא לן הילכתא כרב חסדא דאמר בהגוזל בתרא (קי"א רע"ב) גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה ורצה מזה גובה. דאיתמר (שם קט"ו א') גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב רבא משום ר' חייא הדין עם הראשון ר' יוחנן משום ר' ינאי הדין עם השני אמר רב יוסף לא פליגי כאן לפני יאוש כאן לאחר יאוש ותרוייהו אית להו דרב חסדא וכו'. ואפילו לפי מאי (דדרי לה אברי) [דדחי לה אביי] (שם) הילכתא כרב חסדא. וכל שכן היכא דגזילה קיימת דיש לו דין עם שמעון. דתני ר' (שמעון) [אושעיא] בריש פרק הגוזל ומאכיל (קי"א ע"ב) הגוזל ומאכיל את בניו פטור מלשלם (והמניח) [הניח] לפניהם גזילה קיימת חייבים אין גזילה קיימת פטורין, ופרכי' מינה לרב חסדא (דאוקי) [ואוקי] לה רב חסדא לאחר יאוש ואפ"ה אי גזלה קיימת חייבים להחזיר. ומתני' נמי הכי [דבשאכלום] משמע מוקים לה. וביורש איפליגו אמוראי אי כרשות לוקח דמי אי לאו. וכל שכן הכא שכפי דברי ראובן ששמעון זה גנב וגזלן שלו הוא, שיש לטעון עמו דכל היכא דמנח פקדונו ברשותו דידיה קאי וממנו נטלו. ולא יהא אלא מצא אבידה הלא קודם יאוש יש לו להשיבה. וראייה עוד מדתנן בפרק המפקיד (ל"ה ע"ב) השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה (אם קודם מתה) ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה אלא תחזור פרה לבעליה ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי. אלמא דדינו על שניהם, שאילו לא היה השואל בעל דברים [של] משכיר, אפילו היה מתרצה השואל לשלם לו מפני שממה נפשך עליו לשלם לאחד מהם, היה (לשלמ' תתן) [לו לשלם] לשוכר לבעל (דינך) [דינו] והיה זוכה השוכר בפרה כת"ק, אלא ש"מ שיש (דין לבעליה) [עדיין לבעלים] דין עמו. והך דר' יוסי עדיפא מדר' נתן דאמר (כתו' י"ט ע"א וש"נ) מניין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו, דהתם סופו לחזור הממון לבעלים הראשונים שאין להם טענה עליו, אבל השוכר היה יכול להיפטר ואפ"ה קיימא לן כר' יוסי. ורבינו האלפסי (רפ"י דב"ק) פסק דהשתא דנהוג דייני דמטלטלי דיתמי משתעבדי לבעל חוב אי גזל אבוהון מידי חייבין היורשין לשלם ממטלטלי דשבק להון אבוהון בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בין אכלי ובין לא אכלי דהוה ליה כמלווה על פה דקי"ל השתא דמלוה על פה גובה מן היורשין בין ממקרקעי ובין ממטלטלי אבל הניח להן אביהן מעות ויודעין שהן של ריבית אין חייבין להחזיר ואם הניח להן פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן, כדאמרינן בהגוזל (בתרא) [קמא, צ"ד ע"ב]. ודאי אם טען שמעון לא ידעתי ששלך היה ולוי נתן לי הפקדון בחובו או בהקיפו לא עשו בו תקנת השוק וחייב להחזיר לראובן בלא דמים ואם מישכנו לו חייב לפדותו. כיון שלוי לא היה גנב מפורסם דפסקינן בהגוזל (ב"ק קט"ו ע"א) והילכתא בכולהו עשו תקנת השוק בר מגנב ופרע בחובו וגנב ופרע בהיקפו. ואם ידע שמעון בברור על פי עדים או שהודה שיודע היה שאין הפיקדון של לוי וגם ידע שלא השאיל לו את החפץ למוכרו או למשכנו וליטול עליו דמים בשעה שמשכנו לו, מחזיר הפיקדון דהוה ליה לוקח מן גנב מפורסם. ואם לא ידע ישבע כמה נתן או הלוה עליו ויטול וישיב הפקדון לראובן ובלבד שידוע הוא (בעין) [בעדים] שהפקדון היה של ראובן. וראיתי בתוספ[ו]ת רבינו יעב"ץ דלרב חסדא (ב"ק קי"א ע"ב) אכלו לאו דווקא. דאם הוא נמי בעין גובה מאיזה מהם שירצה. וראייתו מדמוקי אביי (שם קט"ו ע"א) פלוגתא דגנב ומכר וכו' בלפני יאוש נמי וקמפלגי בדרב חסדא דר' יוחנן אמר הדין עם השני כרב חסדא והתם הגניבה בעין. ואי מההיא לא איריא דלפי סברתו רוצה לפרש הדין אף עם השני, ולא היא, דהלשון משמע רק עם השני (בעין) [כ]שהגניבה בעין והיא ביד[ו]. ואפילו לסברת רב יוסף נמי הייתי יכול לפרש כן דאית ליה דרב חסדא, כיון דאם אכלו דינו אף עם האוכל, היכא שהוא בעין דינו רק עם השני, דמדאיצטרך תלמודא (שם) למימר (אלמא) [אימא] אף עם הטבח, מכלל דסתמא דווקא קאמר ולא אף. מכל מקום העיקר נראה לי כדבריי. ראייה לדבר גבי מכור לי מעיה וכו' (שם) הם בעין ביד הלוקח מדקאמר נותן לכהן כדפר"ש, ואפילו הכי משני אף עם הטבח ותו לא מידי. אבי העזרי.
